הרבה זמן לא העליתי שום דבר, וזה מהסיבה הפשוטה שלא ממש יצא/לא ממש בא לי/הייתי מעט מבואס, לא כזה משנה ממה. אבל מה שכן משנה, הוא שאת עניין סיכומי השנה – שאותו אני לא בהכרח מחבב, אבל אולי קצת – אני אעשה כבר עכשיו, מכיוון שמדינת ישראל תופסת עליי בעלות לחודש הקרוב. אי לכך ובהתאם… [לקרוא עוד…]
נובמבר 14, 2010
כשהאוזניים עוד מצלצלות מההופעה של The Dillinger Escape Plan ביום שישי, והידיים עוד רועדות רק מלהסתכל על קבוצת ההיאבקות הזו שקוראת לעצמה להקת רוק (לא, הם לא להקת מטאל. לא אכפת לי כמה הם צועקים, כמה ווליום יש, וכמה חולצות שחורות יש בקהל. הם להקת פאנק, פשוט ממש מטורפת, זה הכל) קשה לחזור לעניינים סתם ככה… [לקרוא עוד…]
נובמבר 13, 2010
הצטופפתי לי משמאל לבמה, מפאת החשש שמעגלי פוגו חובבניים בגילי המופלג עלולים לשלוח אותי עם אגם שבור למיון באיכילוב, והמתנתי. מוזיקת רקע עלק דרמטית, הלהקה עולה לבמה. ואז, הבזק באופק. אויש, הפנים שלי נמסו. המוזיקה של The Dillinger Escape Plan היא לא משהו שאפשר להסביר במילים, משהו שצריך לראות כדי להאמין. לחוות. שילוב לא ייאמן,… [לקרוא עוד…]
ספטמבר 8, 2010
בפעם האחרונה שכידון כרום נוצץ נכנס לי בראש, חשבתי "היי, זה לא כיף." אז זהו, שטעיתי. ועכשיו, עם בוא הבשורה הדי הזויה, ש-Dillinger Escape Plan מתעדים לנחות פה בארץ ישראל הקדושה בנובמבר, הגיע הזמן להבין איך ולמה המקבילה של התפוצצות מטען חבלה מאולתר בראש שלך זה בעצם כיף ונחמד. את הרגעים הרכים הראשונים שלי עם… [לקרוא עוד…]
אוגוסט 21, 2010
מרגיש צורך בסיסי לנקות מעצמי את הסופ"ש ההזוי הזה (כל פעם שהעבודה מחלחלת לסופשבוע – יותר נכון, חודרת – הכל מתבלגן) ולהתחיל חדש ונקי ויפה. מבחינתי הדרך הכי טובה לעשות להשיג את התוצאה הנדרשת היא שפשוף נמרץ בצלילים כמו נייר זכוכית. אז הנה מבחר אקונומיקות במידות שונות של חוזק/טינופת, עם דגש על הופעות חיות לאפקט… [לקרוא עוד…]
יולי 30, 2010
כן כן, הגיע הזמן האהוב עליי בכל חודש (והרי ברור שהוא יגיע לפחות פעם בחודש) בו העולם מרגיז אותי טיפה'לה יותר מדי, מה שמוביל אותי לצריכה מוגברת של רעש מתוק ומרגיע. הפעם, יחד עם רגשות האשם הרגילים שקשורים לכל עניין ה"אני-לא-מאמין-שגם-היום-לא-התקדמתי-עם התזה-בכלל", נוספו גם עצבים ברמה קצת לאומית /פרטית עקב סרט מדכא/מעניין במיוחד שראיתי אתמול… [לקרוא עוד…]
יולי 3, 2010
הפעם נפלתי על מה שנראה כמו יבול אייפוד לא רע בכלל. הכל דברים חדשים (מבחינתי לפחות), שפשוט אחרי השמעה אחת אפילו הצליחו להצמד לנשמה. הראשונה זו Extra Life הניו יורקית, שהיא, בגדול צ'רלי לוקר הגאון/מופרע, והיא המבלבלת והמרגשת מכולם, לפחות כרגע. האלבום האחרון שלהם ,Made Flesh, מרקד אצלי חזק על הקו בין "הדבר הכי מוזר… [לקרוא עוד…]
דצמבר 10, 2010
0