זה מדליק אותי // לחץ רגשי+ Mouth's Cradle

הרבה קרה בזמן האחרון בבלוג הקטון שלי, בעיקר העובדה (שהרבה בזכות גיא חגג' שליט"א) הרבה יותר אנשים יודעים עליו ממקודם. ועכשיו תשאל השאלה, שהתחלתי לשאול את עצמי מהרגע שראיתי את הגרף בוורדפרס קופץ כמו חגב מסטול – מה עושים עכשיו?

התגובה הראשונה הייתה פאניקה. אבל זה לא ממש חוכמה, כי זו תמיד התגובה הראשונה שלי. אבל לאחר לבטים לא קטנים, החלטתי שפשוט אמשיך להתייחס לאתר הקטן הזה כמו תמיד – מקום שבו אני שם מה שבא לי באותו רגע, בין אם זה להתמוגג על העבר או להתבלבל מההווה.

אי לכך ובהתאם לזאת – וסליחה לכל אלו שבאו כדי לשמוע מוזיקה וקיבלו ווידוי מרגש במקום – נחזור לעניינים, שהעניינים במקרה זה הם Mouth's Cradle.

מדובר בצמד הזוי בהחלט שעושה מוזיקה שהיא הילד הממזר של האלף השלישי ואמצע המאה העשרים, עם נגיעות שנות השמונים מרעננות/מחליאות וצפצופי משחק מחשב. או: הבלוז/גוספל שהיו שרים עבדים שחורים במטעים של דרום ארצות הברית אם הם היו חייזירים מהעתיד עם גישה כמעט לא מוגבלת לRoland 808 – מכונת התופים האגדית שהיא היא הסאונד של ההיפ הופ בחיתוליו.

דוגמא לעניין המוזר אך מרענן הזה היא השיר ההזוי הבא, שמתחיל כמו פסקול באגס באני בואך דאפי דאק וממשיך עם קדילאק צבועה זהב מצויידת במתגים הידראולים:

אם אתם לא הזזתם את הראש שלכם כל השיר הזה אתם כנראה לא אנושיים. מוזיקת המזוודה/חדר שינה/אוזניות המושלמת, מלאת הפתעות וכמות גדושה עד מוגזמת של חוש הומור. החברים הצעירים הללו, שעונים לשמות הכמעט גאוניים Mouf ו-Master Rogers, הוציאו דיסק בכורה ממש עכשיו בשם Next Big Thing, שאולי הוא לא הכי אחיד ברמתו, ואולי גם קצת יותר מדי מגניב לטובתו שלו, אבל, לדעתי מבשר הבטחה גדולה מאוד. אם לא תמיד למוזיקה ענקית, אף לפחות להנאה צרופה. כמו זו:

בקיצור, שווה לכל כיס. וניפרד לעת עתה עם דוגמיות אחרונות בהחלט. האזנה גזעית לכולם:

Advertisements