שיחת רפש // ראיון עם Mouth's Cradle

טוב, בפעם הראשונה מתוך מה שאני מקווה יהיו עוד הזדמנויות רבות, אני מתחיל פה עניין ראיונות עם אנשים שאני מעריך/חושב שעושים דברים שאני חושב שהם מעניינים. לסיפתח קיבלתי (או קיבלתם, תלוי איך מסתכלים על זה) את Mouth's Cradle הנהדרים, שאת שמם כבר היללתי פה פעם פעמיים. הראיון בצורה קצת יותר מעובדת כנראה עולה במקום אחר, אבל פה תהיה הגרסה המלאה והלא ערוכה – כי ככה אני אוהב את זה. אז יאללה לעסק.

הראיון הוא עם קווין הגדוס (Mouf), ושותפו המוזיקלי לפשע ברנדון לין (Master Rogers):

אני מניח שכדאי שנתחיל בשאלה איך Mouth's Cradle הגיעה לעולם?

ברנדון: אני פגשתי את קווין במסיבה בבית שלו דרך חברים משותפים. הוא התחיל פרוייקט סולו בשם Mouth's Cradle ועשה מוזיקה ע"י הקלטת לופים של אפקטים שעשה עם הגוף בלבד. בקיץ שלאחר מכן הוא ביקש ממני לעזור לו להפיק דמואים חדשים בשבילו ונהננו מהחוויה כל כך שהתחלנו לעבוד יחד.

קווין: לדברים שעשיתי אז הייתה ממש הרגשה מרתפית כזו. ברור שאנחנו עדיין עושים את הדברים שלנו במרתף, אבל אני חושב שבימינו יש לנו יותר עניין בלהשמע כאילו יש לנו תקציב גדול. ברגע שאני וברנדון התחלנו לעבוד השירים נעשו כמעט מיד לגמרי אלקטרוניים ומושפעים מהיפ הופ.

הרגשתם כאילו אתם עובדים כחלק מסצנה מוזיקלית, או שהעבודה הייתה פחות או יותר לבד?

קווין: די עבדנו לבד מהבחינה הזו ש-Mouth's Cradle היה פרוייקט שהיה מוגבל למחשבים הניידים שלנו. לא ממש רצינו להופיע או לחלוק את זה בזמן אמיתי בגלל שהכל עוצב בתהליך די איטי. אנחנו באים ממקומות שבהם הרבה אנשים עושים מוזיקה…סירקיוז, ניו יורק, שמהן יוצאות די הרבה להקות בולטות, כמו Ra Ra Riot לאחרונה. אבל אני חושב שהמוזיקה שהאזנו לה השפיעה עלינו יותר מהמוזיקה שנוצרה סביבנו.

אתם מרגישים שהרעיון של ליצור מוזיקה עם צלילי גוף עדיין נמצא איפהשהו בצליל שלכם היום? יש איזה שיר ספציפי שיש בו השפעה יותר ברורה של אפקטים כאלו?

קווין: בהחלט, אני חושב ששנינו מאוד אוהבים את האסתטיקה של צלילי גוף. אני לא יודע למה אבל תמיד מצא חן בעיני השימוש במחיאות כפיים בכל דבר, היפ הופ או מקומות אחרים.

ברנדון: "Meniscus" הוא השיר הראשון שקווין כתב ושמרנו בו את צלילי הגוף לחלוטין גם אחרי שאני הצטרפתי והוספתי את השינויים שלי.

הצליל שלכם נשמע מושפע מהמון מקורות: מקצבים מאולד סקול היפ הופ, קולות דו-וואפ, ועד תחושת משחקי מחשב מסויימת. זה הצליל שחשבתם עליו מההתחלה, או שזו פשוט תוצאה של השילוב של שניכם?

ברנדון: מבחינתי החלק הכי טוב ב-Mouth's Cradle הוא ששום דבר לא מתוכנן. אנחנו שני ילדים עם השפעות שונות לחלוטין שמכניסים רעיונות שונים לחלוטין בשירים שלנו, עד שבסוף הם נשמעים כמו התרסקות יפהפיה של צלילים.

קווין: כן! אני לא יודע, לשנינו יש טעם די אקלקטי ואנחנו די חנונים לגבי הדברים שאנחנו אוהבים. יש לנו דעות מאוד מוצקות, ואני חושב שרואים את זה במוזיקה בגלל שאנחנו צריכים ליישב את הוויכוחים האלה בזמן יצירת השירים.

שניכם בחורים מהחוף המזרחי, אבל יש ממש הרגשת מוזיקת נשמה דרומית לחלק מהשירים, כמו
"Demon" ו-
"Front Porch, Back Porch". האם מוזיקה מהסוג הזה היוותה השפעה עליכם?

ברנדון: אני בהחלט מושפט מניאו-סול ואני יודע בוודאות שקווין מאוד מושפע ממוזיקת נשמה משנות השישים, אז בהחלט יש את המרכיב הזה, במיוחד ב-"Front Porch, Back Porch" ו-"Honey From a Stone".

קווין: זה מעניין שתבחר לומר "דרומי". אני אף פעם לא ממש חשבתי על זה ככה, למרות שזה הגיוני כי זה נכון מה שברנדון אומר על כך ששנינו אוהבים מוזיקת נשמה משנות השישים. מוזיקה משנות השישים הייתה בהחלט משהו שאני חשבתי עליו בזמן שהקלטנו את השירים האלו.

כמה קשה זה, אם בכלל, לשחזר את הצליל ההדוק שאתם מגיעים אליו באלבום כשאתם מופיעים?

ברנדון: אני שולט בכל המוזיקה כך שבזמן שאני מופיע אני משתמש בתוכנה שממש נותנת לי לראות את גלי הקול בזמן אמת כשאנחנו מופיעים. הדברים מתוזמנים בצורה כזו שאנחנו לא מפספסים פעימה אחת בהופעה.

קווין: מצידי אני בדיוק ההפך, ומשתדל כמה שפחות להמנע מלהתעסק עם מחשבים או כלי נגינה כשאני מופיע כי אני מעדיף להתרכז בתפקיד שלי כ-MC וזה שעומד בחזית. שזה פחות או יותר אומר להתרכז במה שברנדון נותן לי מהלפטופ ומהסינתיסייר בזמן שהוא מגנן.

חוץ מכם, כמובן, יש אמנים היום שאתם מרגישים שהם קרובים למה שאתם מנסים ליצור עם המוזיקה שלכם? להקות שאתם אוהבים כרגע?

ברנדון: MF DOOM הוא השפעה ע-נ-ק-י-ת על שנינו.

קווין: אני מקבל הרבה השראה למילים מ DOOM. אני חושב שהדרך שבה הוא ו-Madlib יצרו את Madvillainy  משמש לנו כמודל שאנחנו יוצרים שירים חדשים. שנינו מחשיבים את האלבום הזה כקלסיקה. מבחינת מוזיקה שנעשית כרגע אני מעריץ ענק של Janelle Monae, האלבום החדש שלה The ArchAndroid הוא פשוט מדהים.

ברדנון: השנה אני מאוד אהבתי את It'll Be Better של Francis and the Lights.

למה בחרתם להוציא את האלבום שלכם בעצמכם? הכרח או בחירה בחופש מוזיקלי?

ברנדון: זה היה שילוב של הכרח, מכיוון שאנחנו לא ידועים, אבל גם בחירה מוזיקלית ב-DIY כתוצאה מכך שרצינו ליצור, למקסס, ולעצב את הצליל שלנו לבד. הייתה לנו האפשרות להשתמש במפיקים חיצוניים אבל רצינו שהיצירה הראשונה שלנו מצא ישר מאיתנו, בלי פילטרים.

כמה, אם בכלל, העובדה ש-iTunes הציגו אתכם כאחד מהאמנים החמים הבאים עזרה ללהקה?

ברנדון: iTunes הוא הגוף המסחרי הגדול ביותר שעוסק במוזיקה כרגע, אבל יותר חשוב מזה הרעיון שכל אחד עם גישה לאינטרנט יכול להשיג אותנו ביוטיוב, מייספייס, בלוגים, וכו, זה מדהים. אנחנו יושבים בתוך השכונות שלנו, אבל אנחנו מתחילים לקלוט מעריצים מכל העולם.

קווין: ברור שהאינטרנט הוא הסיבה העיקרית להצלחה לה זכינו עד עכשיו, אפילו שאנחנו כותבים שירים אנחנו כל הזמן שולחים אותם באימייל הלוך וחזור. זה רק מתבקש שנרצה להשתמש באינטרנט ככלי הראשי להפצת השירים שלנו לכל מקום.

איך אתם מרגישים לגבי מות הדיסק? שהכל דיגיטלי?

ברנדון: אני חושב ש-Mouth's Cradle הרגה את הדיסק. אנשים ניסו להכין דיסקים של המוזיקה שלנו אבל היא הייתה כל כך עצמתית שהדיסקים התפוצצו כל פעם.

קווין: השאלה שהיית צריך לשאול זה איך אנחנו מרגישים לגבי הכוויות דרגה שנייה שחטף זה שהאזין לדיסק.

ולסיום, עכשיו שאתם מופיעים יותר, מתי אתם חושבים שתקחו את ההופעות שלכם מעבר לים? אולי אפילו לישראל העליזה?

ברנדון: אני ביקרתי בישראל בחורף של 2008 כחלק מBirthright [טיול מאורגן בישראל לתלמידי תיכון יהודיים] ופשוט מתתי על המקום. תל אביב מדהימה וגם ים המלח. אז יש לי קשר די אישי עם ישראל ועם מספיק מעריצים ומספיק מימון מאוד אשמח להופיע שם בקרוב מאוד.

לפייסבוק של מאשין מיוזיק.

Advertisements