פלאשבק // איפה החלב?

בגדול, Stormtroopers of Death היא מה שיקרה לילדים שלכם אם לא תחבקו אותם מספיק, או אם תפספסו להם את מנת הריטלין. בתנאי, כמובן, שהילדים שלכם זה סקוט איאן המפלצתי וצ'רלי בננטה האלמותי, ממנהיגי וגיבורי להקה היפראקטיבית אלמונית וקטנה בשם Anthrax, וחבריהם דן לילקר (Anthrax ו-Nuclear Assault) ובילי מילאנו על הצרחות.

ל-Anthrax תמיד היו נטיות הארדקור מובהקות, גם בסגנון, גם בפוליטיקה, וגם ב, אפעס, חוסר רצינות מסויים שאצל כל להקה אחרת היה נראה כמו חובבנות, ואצלם…לא. אבל כנראה שמר איאן חש בתוך תוכו שהדברים פשוט לא מספיק משוגעים בשבילו, לא מספיק מהירים, לא מספיק מטופשים.

והתוצאה: S.O.D., ואחד מאלבומי המופת ההזויים והמצחיקים (ובעלי השם הגאוני) –  Speak English or Die. רציתם מהר? קיבלתם 21 שירים במשהו כמו דקה וחצי. הנה החבר'ה בקטע קלאסי של כבוד למתים:

אבל מעבר לחוש ההומור המוזר של הלהקה הזו, היו גם שירים שהצליחו לגעת בנושאים הגדולים באמת. לא, לא מלחמות אזרחים באפריקה, וגם לא הניצול של התאגידים המונופוליסטיים בארה"ב. יותר משהו כמו, "מה קורה שאני קם בבוקר ואין לי חלב לקורנפלקס" (שזה תכל'ס די חרא):

כן, זה לא היה יפה כל כך מצידי הקטע הזה, אבל יאללה. כמובן שיש שירים יותר רציניים, כאלו עם אקורדים שחורכים לך את הפנים ומרביצים לאחותך הקטנה בשבילך, כמו זה:

יותר מהכל, אבל, S.O.D. הושמו על האדמה הזו, בחיינו, כדי לא לקחת שומדבר יותר מדי ברצינות, ועל הדרך הראתה שאפשר גם להיות פארודיה של להקת הארדקור, גם להקת הארדקור, גם אנשי חסון, וגם דמויות קומיקס מוטרפות, הכול באותו הזמן.

בנימה אופטימית זו, נסיים עם הפתרון הפשוט להפליא של החברים לסכסוכים המזרח התיכון. ולחשוב שהם חשבו על זה כבר לפני עשרים ומשהו שנה:

Advertisements