ארבעה שירים (מאוחרים) לשבוע חדש // מבחן אייפוד באוטובוס

יש תקופות, אולי טובות, אולי רעות, שבא לך רק להתרפק על חדוות העבר. על השירים של פעם, הרגעים, של פעם, והנחמה שהשירים של פעם נותנים לרגעים של פעם ושל היום. יש תקופות אחרות, אולי רעות, אולי טובות, שבא לך רק חדש, רק אחר. ריגושים, אני חושב שקוראים לזה.

אבל אני, בזקנתי ההולכת וגוברת, מגלה שהמיקס הכי טוב תמיד משלב בין כולם. חדש זה אחלה, וזה נראה טוב בבלוג (אין להכחיש) אבל ישן מדי פעם לא הורג אף אחד, אולי ההפך.

אז אחרי מתקפת הפילוסופיה המיותרת הזו, אני אתן כמה מהשירים החדשים והישנים שעשו מלאן טוב. כי אני בתקופה של מיקס טוב, וכאלה אין הרבה, אז יאללה: 

על Bear vs.Shark דיברתי גם לפני שבוע, אבל האלבום האחרון שלהם מ-2005, Terrorhawk, לא מפסיק להגניב אותי. השיר שהכי מביא בראש הפעם הוא "Rich People Say Fuck Yeah Hey Hey" היפהפה (שלא נדבר על השם האדיר). שילוב של רגישות, עוצמה, וסיומת מדהימה שמורכבת מחזרה על אותו ריף מיליון פעמים. אבל, מה לעשות, לא מוצא אותו ברשת. שזה די חרא, אז במקום אשים את "Song About an Old Rollercoaster" השונה לחלוטין, אבל אדיר לא פחות.

 

בקטגוריית הנוסטלגיה אני נכנס לעולמם המקסים והדפוק כאחד של Boards of Canda הסקוטיים, אלקטרוניים, ונהדרים. אלבום המופת שלהם Music Has a Right to Children אדיר, מרגיע ומטריד בכל שיר ושיר. צריך להקשיב כדי להבין. בכל מקרה, הנה "Pete Standing Alone" הכביר:

 

ועכשיו למשהו אחר לגמרי, חדש (יחסית) לגמרי ומהמם לחלוטין. האלבום החדש של Balmorhea, שישב אצלי במחשב, מחכה, כבר די הרבה זמן, הגיע סוף סוף לאייפודי היקר והשמחה והעונג רבים מאוד. ספק להקה ספק תנועה רגשית, קטעים אינסטרומנטאליים, כבדים בפסנתר, שמרגישים כמו Explosions in the Sky במיטבם, עם טאץ' של אורגניות. אני, את האמת, לא יודע בדיוק מה זה אומר, רק שזה יפהפה:

 

ונסיים בעוד אלבום חדש אבל עם הרגשה של ישן, שלא הייתי יודע שהוא בכלל קיים אם לא היה קיים קונאן אוברייאן בעולם. אז, תודה לך קונאן. מדובר על ההרכב Fistful of Mercy, שהוא סוג של סופר-להקה, עם חברים כמו ג'וזף ארתור (הגאון), בן הארפר (הגאון) ודאני האריסון (הבן של, שהוא גם די סבבה). בניגוד לכל יענו סופר-להקה אחרת, Fistful of Mercy נשמעים כמו להקה חדשה, עם אמירה חדשה, שלא נתקעת בגלל ההרכב הדי מדהים של חברים שיש בה, אלא נשענת על העוצמות של כל אחד כדי ליצור שלם חדש. יפה, לפעמים מרגש, ובעיקר מאוד משמח, בעיקר בגלל התחושה שהאלבום הזה הוא לאין ערוך יותר טוב ממה משכל אחד משהמשתתפים בו הוציא בשנים האחרונות. זה שיר הנושא מאלבום הבכורה ה, כאמור, חדש דנדש, As I Call You Down. שבוע מצוין לכולם.

 

מודעות פרסומת