זה הדליק אותי // 2010: ארכיאולוגיה של שנה במוזיקה

הרבה זמן לא העליתי שום דבר, וזה מהסיבה הפשוטה שלא ממש יצא/לא ממש בא לי/הייתי מעט מבואס, לא כזה משנה ממה. אבל מה שכן משנה, הוא שאת עניין סיכומי השנה – שאותו אני לא בהכרח מחבב, אבל אולי קצת – אני אעשה כבר עכשיו, מכיוון שמדינת ישראל תופסת עליי בעלות לחודש הקרוב.

אי לכך ובהתאם לזאת, אתחיל ואומר שהשנה הייתי מוצלחת מאוד מבחינה מוזיקלית מבחינתי, ולו בשל העובדה שהתחלתי את הבלוג הנחמד וחסר המשמעות הזה, מה שאפשר לי להתרכז בלשמוע כמה שיותר דברים בניסיון למצוא את אלו שיזיזו לי. התוצאה: מצאתי לא פעם ולא פעמיים דברים שהזיזו לי. יכול להיות שסטנדרט ההזזה שלי מעט נמוך, אבל למי אכפת.

אני לא יודע אם אני ממש רוצה להיכנס לענייני דירוגים ושירי השנה ו"אלבום השנה", כי עופר נחשון אני לא. אבל מה שאני כן אעשה, ושחלקכם אולי יראה כסתירה בוטה לחלק הראשון של המשפט הזה, הוא להגיד ש Made Flesh של Extra Life שיצא אי שם במחצית השנה הוא ללא ספק מלך השנה שלי. לא בגלל שהוא הכי טוב, או הכי חדשני, או אפילו הכי שמיע (זו מילה? וורד לא חושב שזו מילה). הוא המלך כי הוא הביטוי הטהור ביותר של נפש אנושית בעולם, על שלל הפרעותיה ונפלאותיה. ומה, תכלס, יכול להיות יותר מרגש מזה?

כל שאר האלבומים שממש אהבתי השנה, פלוס אחד ששנאתי במיוחד, לא ממש באים בסדר מסוים.

את האחרון של ארקייד פייר, כמו שכבר כתבתי, אהבתי ולו משום שהוא מסמן חזרה לאנושיות היפה שלהם. כולם (מי זה?) אומרים שהוא נשמע כמו אלבום שמשתפר עם הזמן, אבל לי קשה לראות איך אפשר לקבוע דבר כזה. נחמד עכשיו, אולי יהיה יותר נחמד אח"כ. מי יודע.

החדש של אינטרפול גם נכנס תחת מטריית "חזרו לעצמם" השנה, אבל, לדעתי כמובן, בצורה הרבה יותר מוצלחת מהאחרון של ארקייד פייר. Lights,  למשל, הוא כ-ן אלבום שמשתפר עם הזמן, אבל אני לא יודע את זה כתוצאה מאיזו יכולת נבואית מדהימה (שיש, תודה) אלא בגלל העובדה הדי פשוטה שאני מוצא את עצמי שומע אותו יותר ויותר. יש אפילו סיכוי שהוא יגיע אצלי למעמד החרישה ש Antics הגיע בזמנו, למרות שחסרים בו סינגלים מובהקים ודביקים שבAntics היו כמו מים מזוהמים בירקון.

אלבום שללא ספק היה מועמד די ראשי לאלבום השנה הוא Have One on Me של ג'ואנה ניוסום. אלבום שהופך לחלק מהחיים מבלי ששמים לב בכלל, ומסרב לעזוב את האייפוד שלי לא משנה מה אני עושה. קלאסיקה מיידית (כן, אמרתי את זה) של מקוריות ו – אויה! – מוזיקה פשוט נהדרת. מתי בפעם האחרונה אמרתם משהו כזה על מוזיקה מהזמן האחרון? לא יודע. פשוט מקסים.

עוד אלבום שהעיף לי את הפרצוף השנה ושצריך לשבת חזק על כל מדף דיסקים (וירטואלי) של כל בן תמותה נחמד הואAt Echo Lake  של The Woods הפאקינג אחלה מאוד. מוזר קצת, רגיש הרבה, שירים פשוטים שנשמעים לא פשוט, ואווירה רגועה ומדהימה.

קשה לדבר על נשמה ועל מקסים מבלי להזכיר את האחרון של אנתוני אנד דה ג'ונסונס. יצא ממש לא מזמן, ואם היו לי עוד כמה חודשים לכתוש אותו הייתי מהלל אותו עוד יותר. פנינה אמיתית.

בגזרת ה"מוזרים אבל לפנייך" אני די חייב להזכיר את האלבום השני של ההרכב הספרדי המדהים Toundra, שהאלבום האחרון שלהם, בעל השם המדהים Toundra II, לא עזב אותי הרבה מאוד זמן לפני חודשים לא מעטים. מוזיקה כבדה לאנשים ששונאים מוזיקה כבדה, אווירתיות לאנשים ששונאים אווירתיות (עוד מילה שוורד שונא), ובקיצור אחלה של אלבום מלהקה שאני אצטרך לעקוב אחריה מעכשיו.

אני מסיים את הסיכום המעפן הזה במכת כמה-נחמד-שהוצאתם-אלבום-הוא-ממש-אחלה-אבל-נגמר-לי-הכוח-לכתוב. המון מוזיקה טובה, שווה את הזמן. שיהיה לכולם חודש נהדר ונתעדכן בקרוב יאללה ביי.

Advertisements