סתם // סיפורו של בלוג מוזיקה שהלך לאיבוד במוזיקה

סליחה, אבא

געוואלד. הרבה זמן לא עדכנתי כאן, קצת בגלל שאני בן אדם עצלן וחדל אישים באופן כללי, וגם בגלל שהשבועות האחרונים היו אולי העמוסים ביותר שהיו לי מאז שאני התלוננתי על זה פעם אחרונה. ממש עמוס. אז מה שקרה (בהתחשב בעובדה שלאף אחד לא ממש אכפת מהחיים שלי) הוא שעברתי כלמיני תקופות מוזיקליות, שונות ומשתנות.

בהתחלה היה קטע כזה ששמעתי רק מוזיקה חדישה (בשבילי, לא חדיש בשבילכם – יופי לכם), עם שלוש תגליות עיקריות. זה פרק א' של פוסט זה.

 פרק ב', היה שהלכתי להופעה של אלילי נעוריי השבדים (הם, לא נעוריי לצערי) Dark Tranquility, שבמכוון או שלא הכניסו אותי לטירוף דת' מטאל עצבני, בדגש על אלבומם המופתי The Gallery  (1994) ועל דבר קטן ומרטיט שהוא האלבום Symbolic  של Death. אם כול זה עושה לכם בחילה, תעברו ישר לפרק ג'.

פרק ג' הוא חנות הכול בדולר של דברים שפשוט רשמתי לעצמי שעושים לי את זה בקטע טוב. תפזורת, כמו שאומרים בשוק.

פרק א' – רון יוצא למסע

1. Active Child – מה שהסתבר כפרויקט של אמן אלקטרוני בשם פאט גרוסי האמריקאי, שהוציא אלבום די מדהים בשם You Are All I See באוגוסט שנה שעברה. מוזיקה מרגשת ויפה, ועצובה, ויפה וכן הלאה. מומלץ בחום גדול.


2. My Dad is Dead – ממשיכים במוטיב הלהקות בעלות שם משפחתי משהו. פוסט-רוק/פאנק/שקרכלשהוא יפהפה מאזור סוף שנות השמונים (ועד היום מסתבר). שוב פרוייקט של איש אחד, מארק אדוורדס, שעושה ג'וי דיוויז'ן אמריקאי (לא, לא אינטרפול). קצת מטונף, מאוד יפה. אלבום מדהים בשם The Taller You Are, the Shorter You Get מ-1989.


3.  And So I Watched You from Afar – להקה מצפון אירלנד (אירית? קטונתי), עושה את כל עניין הפוסט-שקרכלשהוא מדהים, אגרסיבי וטהור. אלבום נהדר ומעולה להאזנה בזמן כתיבה הקרוי על שמם ויצא ב-2009. מומלץ וואו יופי.


פרק ב' – רון נופל לגיהנום

חשדתי שזה המצב כבר זמן מה, אבל יש מצב שרוק כבד (טוב) ממלא משהו בתוך המוח שלי ששום דבר אחר לא ממש מצליח לעשות. אז שיש רעב במוח לכול דבר שקורה עכשיו, ולא אחר כך, לדברים שצריכים להיות כאן כאן כאן, אפשר תמיד לעוף על קצת רוע וחושך. טראנקוויליטי פשוט הפעימו בהופעה שלהם, בעיקר עם השיר שניים שהייתי צריך לשמוע. כול השאר נשמע מאוד טוב, והם היום על הכיף כיופאק, אבל עם השני שירים הללו אני הייתי במקום אחר.


האפקט של ההופעה, אבל, היה גדול בהרבה מסך חלקיה. והאפקט היה חיבור לאלבומיה הרבים והפשוט מושלמים, אין מילה אחרת, של Death, מנכסי תרבות מערב. יש בעיה עם זה? תמותו (חיחי). שילוב אדיר של אינטליגנציה, כוח, ורגישות. לא משנה באיזה זרם מוזיקלי או סגנון, אין הרבה דברים כמו מה שצ'אק שולינדר (זצוק"ל) הביא לעולם. נ-ה-ד-ר.


פרק ג' – תוהו ובוהו

יאללה. הכול מאוד יפה וטוב, מהר מהר, לפני שנכנסת שבת (?!?!)



Advertisements