כמה שירים לשבוע חדש // רעש, רעש, רעש, רעש, רעש

 

השבוע צריך משהו קיצוני שינקה ארובות, שישטוף רצפות, שיחרבן על מדרכות. כי זה שאני צריך, ואני לא יודע אם גם זה יעזור. לא פוסט לבעלי לב חלש, לא לכאלה שלא אוהבים מוזיקה שלא מבינים בה את המילים, ולא לאנשים שאוהבים שירים יפים. פוסט גועל נפש, להרגשה גועל נפש, לשבוע שאולי ייגמר פחות גועל נפש. הנה, בהצלחה לכולנו.

איכסה פרק א

להקה די מדהימה שחושבים על זה בשם Liturgy. דיברתי לא פעם אני חושב על החיבה שלי לסצנה האקספרמנטאלית/מוזרה שצמחה לה בברוקלין לאורך השנים. להקות כמו The Woods או  Extra Life. אבל Litrgy מצליחים להתעלות אפילו על אלו, כי במקום ללכת על אלמנטים מטאליים במוזיקה די לא מטאלית, הם פשוט יצרו בלאק מטאל חסר כל בלאקיות. זיקוק של הרעש והדרמה שהוא בלאק מטאל לחוויה חושית טהורה. מה שקצת מסביר את שם האלבום ממנו באים השירים האלו – Aesthetica מ-2011. לא הבנתי בהתחלה, כי זה רעש לשם הרעש. עכשיו אני מבין, כי זה רעש לשם הרעש.


איכסה פרק ב

עכשיו ל Kvelertak הנורווגים שהאלבום הבכורה שלהם מלפני שנתיים מעיף לי את הגפיים בזמן האחרון, ושוב בגלל אבולוציה מעניינת בנושאי מטאל ומיני ירקות. זמר כאילו בלאק/דת' ולהקה שעושה משהו אחר לגמרי. מוזיקה קליטה בקטע מטריף מוחות (אי אפשר להוציא את הריפים שלהם מהראש), שמשתמשים בקול הבלאקי כקישוט. שזה, שחושבים על זה, מה שהקול הבלאקי תמיד עשה. זה הקליט ביותר מהחבורה, אבל אלבום נהדר.

איכסה פרק ג

United Nations היא בעצם איחוד כוחות של מעצמות פוסט-הארדקור בניסיון להשתלט על העולם. יש פה חבר'ה (כן, אמרתי חבר'ה, תזדיינו) מ-Glassjaw המדהימים, Converge המפחידים, Thursday הפופיים, ו-Head Automatica שבחיים שלי לא שמעתי עליהם. רעש, רעש, רעש. יופי.

איכסה פרק אחרון

אסיים בלהקה שכנראה הייתה מהאבות המייסדים של הנשואים הארורים והנפלאים האלו בין אגרסיות מוגזמות לרעיון הפאנקי, וזו Refused, שכנראה מאוזרת בשם השיר של United Nations שזה עתה לא האזנתם לו. מאלבום המופת שלהם  The Shape of Punk to Come מ-1998.  יופי לכולם.

מודעות פרסומת