סתם // מגה-פוסט שבכוחו להשתיק את כוחות האופל ולהביא אור לעולם

זה הולך להיות פוסט קצת כועס ואשכנזי אבל אני באמצע פאקינג צום י״ז בתמוז ויש מלחמה בחוץ, אז נראה לי סביר וכאלה. הייתי שבועיים וחצי באנגליה וחזרתי למקום הארור הזה. זה לא שאנגליה זה לא מקום ארור, אני מניח שהיא כן, אבל שחררו, זה מה שאמרתי.

ראיתי שם ארבע הופעות מוזיקליות, שזה מה שאמור לעניין אתכם: 1. הופעה נהדרת ומשחררת צ׳קרות של Nails, עליהם פה וממליץ בחום על שני האלבומים שלהם אם אתם אוהבים אלימות; 2. הופעה טובה עד מאוד של Chrome, שלמרות שהם סוג של פורצי דרך בכל סוג של מוזיקה שאני אוהב, לא ממש הכרתי אותם אבל די נהניתי ונהנה לשמוע את האלבומים שלהם עכשיו אחרי ההופעה; 3. הופעה נהדרת ועולצת של Jurassic 5, שנמצאים בכושר שיא. פרפורמרים נהדרים, והשירים שלהם לא התיישנו במיל; 4. הופעה ב-Cafe OTO של כמה הרכבים אקספרמנטאליים. לקחתי משם את Stereocilia, שהוא בחור נחמד ומבוייש שעושה קסם של מוזיקה).

היה גם את אחד הימים הטובים בחיי, שהוא היום שהלכתי לווימבלדון, והיה גם את אחד הגרועים בחיי, שהוא היום שזכיתי לשמוע שיחה נעימה על הכחשת שואה (אבל שהיה גם היום שהתאהבתי סופית ב-Benji של Sun Kil Moon), והיה גם מונטי פייתון, וכל מיני מה שלא שיהיה.

הנקודה היא שחזרתי למקום הארור הזה, ושאני רעב טילים. תכננתי הרבה מאוד זמן לכתוב פוסט היפ הופ טוב כזה, עם הרבה ממה שאהבתי לאחרונה, וגם פוסט שקרכלשהוא, שיסכם את שלל המוזיקה ההיא שעוברת לי בראש. אבל אין לי כוח ואני רעב. אז אני אכתוב על מה שיהיה לי כוח ונוכל לעבור הלאה בחיינו, עד האזעקה הבאה.

*הערה: הייתי רעב מדי כדי באמת להמשיך אז המשכתי ביום אחר. שלא תחושו רמייה או משהו.  יש עוד הרבה דברים להשמיע וכו, אבל נגמר לי הכוח באיזהשהוא שלב, אז אחר כך.

פלייליסט:

PTSD_Cover640

שם: Pharaoh Monch

מקום: ניו יורק, אמריקה

אלבום: PTSD

שנה: 2014

בכמה מילים: מבחינתי, כמו רבים מחברי דורו הגאוניים, כמו מוס דף או טאליב קוולי, פארו מונץ׳ הוא בעיקר פספוס. כן, יש לכל אחד מהם אלבום גאוני אחד לפחות (בלאק און בות׳ סיידס, קווליטי, ואינטרנל אפיירס, בהתאמה) אבל תכלס, ציפינו מכם ליותר. היו לו שני אלבומים שהיו בסססססדדדר, אבל לא זה. אבל האלבום החדש הוא, כמו שאומרים בנכר, אש. ההפקה מהודקת ומתאימה לשגעון שלו, הוא משוגע, הוא מבריק, הוא מרגש, ואני מרגיש שקיבלתי חבר טוב חזרה. אלבום חזק.

GravesAtSea-Sourvein-SplitLarge

שם: Graves at Sea / Sourvein

מקום: פורטלד, אמריקה וקרוליינה ביץ׳, שזה גם באמריקה

אלבום: ספליט (לא, לא הקבוצה של טוני קוקוץ׳, אלבום מפוצל)

שנה: 2014

בכמה מילים: שתי להקות דום אמריקאיות, אחד וותיקה (Sourvein) ואחת חדשה יותר יחסית, אם כי רק יחסית. מאוד סאבאת׳י, מה שאומר שזה כבד ואפל ומדכא בקטע של רוק ולא בקטע של הלוויות (ואין לי כלום נגד הלוויות, אם כי GAT הרבה יותר מתאימים לסצנת הדום היותר מודרנית וקצת יותר פסיכית. אוורירי (כן, אני יודע, מוזר), לא דחוס, רוקי, משמח, ובעיקר אלבום שלם עם שתי להקות שלא משעמם לרגע. אחלה דבר.

TMX-219-525x525

שם: Wreck and Reference

מקום: קליפורניה, שזה באמריקה

אלבום: Want

שנה: 2014

בכמה מילים: יופי נורא יפה ונורא מכוער ומרגש וחרא ואחלה. להקה שרק לאחרונה הכרתי, וגם רק דרך להקה אחרת (אולי Locrian, לא זוכר כרגע) ומהלהקות האלו שמהפנטות ברגע. שקט מהפנט, פסיכוזה אלה The Body מדי פעם, וביצים בגודל של ביצים גדולות. מוציאים אלבום כל שנה מאז שהגיחו לעולם וזה האחרון מביניהם. לאוהבי פוסטשקרכלשהוא עם פס רחב מאוד של טירוף.

richer.jpg

שם: My Dad is Dead

מקום: קליוולנד (לברון!) שזה בלברונלנד

אלבום: For Richer For Poorer

שנה: 1995

בכמה מילים: להקה שהיא איש (מרק אדוורדס) ענקית. היה לי כבר מפגש מענג עד מאוד עם האלבום המפחיד והאדיר The Taller Your Are the Shorter You Get שהרגיש קשוח ואפל ופוסטפאנקי כמו איזה ג׳וי דיויז׳ן מהמידווסט (שזה, כשחושבים על זה, המקום היחידי שג׳וי דיוויז׳ן אמריקאי יכול לצאת ממנו). האלבום הזה, ובכלל האלבומים שלהם משנות התשעים ותחילת האלפיים, כולל The Engine of Commerce המדהים, מרגישים הרבה יותר רגועים. עדיין אותו סאונד, רק עם טיפה פחות התאבדות ברקע ואלי קצת יותר השלמה. יפהפה.

watter

שם: Watter

מקום: לואיוויל קנטקי, משכנם של הגאונים

אלבום: This World

שנה: 2014

בכמה מילים: תלכיד אנשים רבי השפעה וכישרון בסצנת הפוסטשקרכלשהוא שכולל את בריט וולפורד, הלוא הוא נשמת התופים של סלינט וזאק ריילס מגריילס. היפנוט שקט לרוב, חציו אלקטרוני וחציו מאונן, אבל מושלם אם יש לכם, נגיד, תזה לכתוב.

locrian

שם: Locrian

מקום: שיקגו, שם באמריקה

אלבום: Return to Annahilation

שנה: 2013

בכמה מילים: כבר קשקשתי על הלהקה הזו ואת האמת כבר קשקשתי על האלבום הזה, אבל אין מה לעשות. כשזה טוב ככה, זה טוב ככה. תתמודדו. חתיכת שאול יפהפיה שכנראה נכתבה לא על ידי השטן אלא על ידי סוכן ביטוח שזומם בשקט לרצוח את כל המשפחה שלו. נהדר.

grimen

שם: Hardingrock

מקום: נורווגיה, שזה ההפך מאמריקה

אלבום: Grimen

שנה: 2007

בכמה מילים: מה אני אגיד. אישהאן הגאון, הבאמת גאון, הבאמת באמת גאון, הלא הוא, בין השאר, השליט של אמפרור, אבל בגדול גאון וזהו. אה, ועוד שניים שאין לי מושג מי הם שזה בטח חבל כי הם נורא נחמדים וזה. אם משהו ממה שכתבתי עד עכשיו אומר למישהו משהו, אז בבקשה לשמוע את זה.

bbng

שם: Badbadnotgood

מקום: טורונטו, שזה מעל אמריקה

אלבום: BBNG2

שנה: 2012

בכמה מילים: בואו נגיד, The Bad Plus רק עם נטיות היפ הופ יותר חזקות. ג׳אז כזה שגם אני יכול להקשיב לו (יש לי בעיה חמורה עם ג׳אז, אבל זה לזמן אחר), עם הופעות אורח של כמה Mcים חמודים. חביב.

cobalt-gin

שם: Cobalt

מקום: קולורדו, אמריקה

אלבום: Gin

שנה: 2009

בכמה מילים: אלבום לא חדש, וגם לא אצלי, שסתם נזכרתי בו לאחרונה. קלאסיקה של בלאק/וואטאבר מטאל אמריקאי מהגל היותר חדש, ושירים שלשמחתי רק השתפרו עם השנים. חובה. חוצמזה שאני מת על העטיפה.

J-Live-Around-The-Sun-600x477

שם: J-Live

מקום: ברוקלין. מי יודע בכלל איפה זה ברוקלין?

אלבום: Around the Sun

שנה: 2014

בכמה מילים: מהראפרים האלה שזו שקלישאה להגיד עליהם שלא מעריכים אותם מספיק, אבל אולי זה לא כל כך נכון. לא בגלל שג׳יי לייב לא ראוי להערכה, הוא כן. הוא, בניגוד לשמות הגדולים שציינתי באלבום הראשון שם למעלה, לא מפסיק להוציא אלבומים טובים, מילים חשובות, מוזיקה נעימה, הפקות חדות. אבל עדיף ככה, שלא יתפרסם, שלא יתפוצץ. שיישאר שלנו. יש לי הרגשה שככה הוא מעדיף את זה בכל מקרה. קסם.

a0586478151_10

שם: Sunwolf

מקום: לידס, אנגליה

אלבום: Beholden to Nothing and No One

שנה: 2014

בכמה מילים: מה זה אמרתם? ״רון, כבר השתפכת על האלבום הזה כבר. הבנו, בסדר, אפשר לעבור הלאה?״ לא. אי אפשר. עדיין האלבום הכי טוב שיצא השנה, וזין בעין למי שלא מסכים.

שבוע טוב ושקט לכולנו.

מודעות פרסומת