שישה שירים לעכשיו // אופל, אופל, אופל, אופל, אופל וגאון תימני

אחרי שבוע קינון די רציני (על מי אני עובד, רציני מאוד), ואחרי חודש ומשהו של סטרס בלתי נסבל עם המלחמה הזו (צריך ואפשר לדבר על העובדה שהתקשורת המתרפסת שלנו משתפת פעולה עם פארסת ״המבצע״ הזו, ודה פאקטו גוזלת מיליונים מאזרחים וכו וכו, אבל לא) אפשר לשבת ככה עם הרוח הנעימה בסלון, בשקט יחסית הומניטרי, ולהעלות פוסט על מוזיקה סופר דופר מדכאת ונהדרת. לקוראים המתמידים, שוט של מוזיקה תימנית.

פלייליסט:

alaric

שם: Alaric

מאיפה: אוקלנד, קליפורניה (שׁזה באמריקה)

שנה: 2011

אלבום: Alaric

בכמה מילים: אשכרה בכמה מילים: קילינג ג׳וק של שנות האלפיים ומשהו, בתוספת אווירה לא ברורה של דום מטאל שלא ממש מתממש (למרות שאפשר להגיד את זה גם על קילינג ג׳וק אני מניח). אלבום פשוט מהמם ביופיו, פאנק/גות׳/דום וואטאבר. לא פוסט כלום, פשוט אחלה מוזיקה. גם הספליט שלהם מ-2012 עם Atriarch יפה ונהדר.

pre

שם: Prevalent Resistance

מאיפה: טמפרה, פינלנד

שנה: 2008

אלבום: Eternal Return

בכמה מילים: אולי בדומה קצת לאלאריק מלמעלה, גם פה לא מדובר בפוסט שומדבר. פשוט בלאק מטאל כמו שראוי לעשותו, אולי קצת בשילוב (ושוב זה אולי רק אני) הוייב הדומי של םיונרל דום וכו, אם כי, שוב, לבלאק מטאק פה ושם היה את הוייב הזה גם ככה. אבל פשוט מדהים, יפה, אווירתי, דינאמי ותכלס מרגש. מומלץ בחום עז.

glax

שם: Glaxo Babies

מאיפה: בריסטול, אנגליה

שנה: 1980

אלבום: Put Me on the Guest List

בכמה מילים: אין הרבה להקות כמו גלאקסו בייביז, ואין הרבה אלבומים כמו Put Me on the Guest List. זהו. פאנק שהוא פוסטפאנק שהוא כאב שהוא אירוניה, שהוא עצב, ושהוא קצת שיכור מדי פעם (או תמיד). פרימיטיבי, מעפן, ונהדר.

imp

שם: Impetuous Ritual

מאיפה: בריסבן, אוסטרליה (היבשת של המטאל הפסיכי)

שנה: 2014

אלבום: Unholy Congregation of Hypocritical Ambivalence

בכמה מילים: אם אתה עושה מטאל באוסטרליה, ככה הנתונים מראים, יש סיכוי לא רע שאתה פסיכי גאון על כל הפרצוף שלך (ראה ערך Portal, Sacriphyx, Striborg וכו׳). אז, בכדי לא להניע את סירת הטענה המופרכת הזו יותר מדי, גם פה מדובר ביצירה מקורית, משוגעת, אבל נהדרת. ובמקרה או שלא במקרה, הגיטריסטים (שאחד מהם הוא גם הסולן) של פורטל נמצאים גם פה. דת׳ מטאל אפל אפל אפל (תחשבו פורטל דרך מסננת של Wolvserpent או משהו כזה) ותכלס די מהפנט.

ana

שם: Anatomy of Habit

מאיפה: שיקגו, כן חזרנו לאמריקה

שנה: 2012

אלבום: Anatomy of Habit

בכמה מילים: ו……..חזרה למחוזות הפוסטשקרכלשהוא. הרכב פוסטרוק׳מטאל/שקרכלשהוא שכולל בין השאר את וויל לינדסי, אדם עם עבר מכובד בסצנת המטאל האמריקאית (WITTR, Indian, Middian וכו). רגוע רגוע, אווירתי וזה, ואז זה רוצח אותך. כמו שאני אוהב.

amra

שם: אהרון עמרם

מאיפה: צנעא, ראש העין, פתח תקווה

שנה: לא ממש הצלחתי למצוא שנת הוצאה, רק 2007. מניח שההקלטות הן ישנות הרבה יותר.

אלבום: שגאני בארק אלקבלה

בכמה מילים: לא יוצא לי לכתוב פה יותר מדי על מוזיקה ישראלית, ובטח לא על תימנית. את האמת שה״בטח לא״ לא כזה מדוייק, כי יש אותו סיכוי בערך שאני אכתוב על אהרון עמרם כמו שאכתוב על כל מישהו אחר (חוץ אולי מנקמת הטרקטור, אבל רק אלבום אחד שלהם. לא משנה). תהליך מוזר עובר עליי בכמה שנים האחרונות, רובו ככולו מונע מהעיסוק המשני שלי של לכתוב על אירועים משפחתיים. זה יהיה קלישאתי לומר שנדהמתי מכמות ה״וואו, אני לא מאמין שזה היה פה כל הזמן הזה ולא ידעתי מזה״ שקרו לי בשנתיים האחרונות, אבל זה יהיה גם נכון.

מבחינה מוזיקלית אבל, שתי החוויות המעניינות ביותר בשבילי כאוהב מוזיקה היו הזורנה הכורדית, שזה פשוט גרסת חליל לבלאק מטאל או משהו כזה, ושירה תימנית, ובעיקר המקצבים המטורפים והמשחקים עם הקול. אז בחור נחמד ופייסבוקי בשם נדב הכיר לי את אהרון עמרם, וחיי השתנו. מוזיקה אלוהית, מקצבים מטורפים, איזו תחושה כפולה של קדושה רוחנית וקלסטרפוביות פוסטפאנקית הזויה. לא מתיימר להיות מומחה בסוג המוזיקה הזה, רק במה שאני מרגיש כשאני שומע אותו. והאיש ללא ספק גאון, וכנראה מייצג גאה של תרבותו. בכל מקרה, חובה בכל בית.

יאללה ביי

מודעות פרסומת